מדרש פליאה

מאת – שבתאי שירן

%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%944"מורשת הגליל" התכנית של אנדרו, צעיר בריטי כבן 24 הייתה לראות מעט עולם, מאנגליה טס למצרים משם המשיך לישראל כאן התכוון לעבוד מספר שבועות בקיבוץ, לחסוך כסף ולהמשיך להודו.
אלא שבקיבוץ יזרעאל, ליתר דיוק במטבח של חדר האוכל המשותף הדברים יצאו מכלל שליטה בשעה שנפל בשביה של חיילת ישראלית בשם שרה. ההיא שבתה את ליבו והשבועות הפכו לחודשים.
שרה, בחורה ישראלית ממוצא בוכרי בעלת תפיסת עולם חילונית למהדרין לא ראתה שום פגם ב"אחוות העמים" שבינה לבין בחור בריטי, זה מאד תאם את תוכניותיה ל"הכיר עולם", כבר בשלב הזה תכננה לסיים בהקדם את שירותה הצבאי בנח"ל שכלל קילוף של הרבה תפוחי אדמה במטבח ולפרוש כנפיים, להמשיך להכיר את העולם הגדול. שרה אכן השתחררה כמתוכנן, נפרדה מהצבא, מהקיבוץ ומאנדרו והמשיכה לארצות הברית לטיול של אחרי צבא.
אלא שלהפתעת שניהם הזרע שנזרע בקיבוץ נבט, בלב צצו געגועים שהפכו לטלפונים ומכתבים והסיור מסביב לעולם הסתיים דווקא באנגליה שם התחתנו השניים אצל רשם נישואים ושם נולד בנם הבכור, אדם. משפחתו האנגליה של אנדרו קבלה את הבחורה היהודיה בטבעיות ובסבר פנים יפות. תפיסת העולם החילונית שלה ראתה בנישואים אלו דבר טבעי והרקע היהודי נראה רחוק מתמיד. את הרקע המשפחתי בוכרי כלל לא היכירה, הוא היה ממש לא רלוונטי.
חמש שנים שהו יחד באנגליה, חמש שנים זה הזמן הנדרש בחוק הבריטי לקבלת אזרחות ושרה הוזמנה למשרד הפנים להשבע אמונים להוד מעלתה מלכת אנגליה ולקבל את תעודת הזהות הבריטית. ודווקא ברגע זה נתעוררו בה געגועים לארץ שנטשה ולמשפחה שהותירה ומסיבה לא מוסברת היא חשה שאינה מוכנה להשבע אמונים למלכה שאינה המלכה שלה. המשפחה נטשה את אנגליה ועלתה ארצה, בשבילה זו הייתה חזרה בשבילו זו הייתה התחלה חדשה אבל אנדרו לא התלונן הוא מצא עבודה כחשמלאי והחל את צעדיו במולדת החדשה.
אבל החזרה לא ספקה את שרה, משהו באפיה היצירתי חפש פורקן, הארץ נתנה לה בית קולקטיבי אבל היא רצתה בית פרטי, לא דירה בשיכון כי אם בית תפור על אופיים, בית רך ועוטף ללא פינות וללא שפיצים, מקום שנעים להתכרבל, בית שבו חדרי השינה הם כדורי שינה, בית שנותן לך תחושת ביטחון כמו הרחם של האם לתינוק. הזוג קנה מגרש בכפר ורדים האריסטוקרטית והחל בפרויקט של בניית בית החלומות.
זו היתה אמורה להיות בניה פרימיטיבית פשוטה וזולה מחומרים טבעיים בסגנון העולם השלישי אך בפועל זו הפכה להיות בניה ארוכה, יקרה ומורכבת. לחלק גדול מהעבודות לא נמצאו קבלנים ואנדרו הוכיח שוב את כשרונותיו ובידי הזהב שלו הוסיף לבית נדבך לנדבך.

גג "הבית העגול" כפי שהוא נראה מן הרחוב (צילם שבתאי שירן)

"כדורי השינה" בבית (צילם שבתאי שירן)

התוצאה הייתה מדהימה, בית של אבן זכוכית וברזל, בית שכולו כדורים כדורים כמו שרצו ואז החלו אורחים להגיע, נעמדו במדרגות ליד השלט "עגול טוב" , מהססים, מציצים בהשתאות על הבית המיוחד ומשפחת הייל קבלה את כולם בסבר פנים יפות, הציעה להם כוס תה ומאפה ללא תשלום והבית שהיה אמור להיות מעוזם הפרטי הפך, מבלי שהתכוונו לכך, למרכז מבקרים ללא כוונה, ללא תכנון וללא ייעוד.

השלט "עגול טוב" בכניסה לבית (צילם שבתאי שירן)

ובעקבות הבית גבר הצורך במשמעות לחיים, שרה המשיכה לחפש עומק והחלה ללכת להרצאות של "ערכים" , תחילה בגפה ולאחר מכן לקחה עמה את אנדרו. וכאן קרתה התפנית, ממש ממש לא צפויה, דווקא אנדרו הלא יהודי התחבר למושגים, הוא גילה ברעיונות היהודיים את העומק והמשמעות שחפש כל ימיו, את מה שצעירים ישראלים מחפשים במנזרים בהודו מצא אנדרו הבריטי ביהדות, הוא החל לנסוע לסמינרים בצפת ולאחר מכן בקש את רשותה של שרה לנסוע לירושלים לישיבת "אש תורה". נסע ליום אחד  וחזר אחרי שבוע כשהוא חש מוכן לתהליך גיור.

שרה נבהלה, כחילונית בהכרתה ובחינוכה לא ראתה כל צורך בגיור, מול עיניה הפך אנדרו שהיכירה להיות אברהם והיא חששה מזה,  היא לא הבינה מדוע החליט פתאום לשמור שבת ולהניח תפילין ולברך 100 ברכות ביום. עבורה זה היה יותר מדי, זה היה אפילו מפחיד, לפתע הייתה לבעלה אהבה חדשה ושרה נבהלה מן האהבה החדשה הזאת, חששה שמא היא תחליף את האהבה הישנה והמוצקת שהייתה ביניהם, שרה חששה מפרידה.

אך לא הייתה פרידה ולא היה משבר, יחד צעדו בדרך שהייתה חדשה לשניהם, אברהם קבל על עצמו את היהדות בקפידה על כל חומרותיה. שרה קבלה על עצמה את תהליך התשובה באהבה דרך הלב יותר מאשר דרך השכל, אברהם הקפיד בנטילת ידים שרה החליפה לבושה ויחד עשו את המהפך בחייהם.

עבור אברהם הייתה זו דרך חדשה ומאתגרת עבור שרה היה זה תהליך של חיבור לשורשים. להפתעתה מצאה כי כצברית צמחה בארץ ללא שרשים אמיתיים וללא שום מודעות למקורותיה. ובעקבות תהליך התשובה ליהדות בא תהליך נוסף, תהליך של חיבור לשרשים הבוכרים, עולם ענק וחדש ניגלה לפניה, עולם של מנהגים ומאכלים וריחות וצבעים, עולם שדחתה בילדותה ועכשיו בקשה להתחבר אליו והיא פנתה לאמא שלה ולדודות ולכל מי שזכר את בוכרה הישנה ותחקרה ושאלה ואספה כלים ומתכונים

בגדים ואריגות. חשה כאילו היא נצר אחרון לעולם הולך ונעלם ועליה החובה לשמר אותו.

ובינתיים נולדה להם תינוקת, פליאה שמה, בת ראשונה אחרי שלושה בנים וההורים היו כל כך שמחים והעולם האיר להם פניו. אבל לא לזמן רב, רק תשעה שבועות שהתה פליאה הקטנה בעולם הזה, כמו אורח שנטה ללון, כמו מלאך שסיים שליחותו נטשה אותם התינוקת. באחת עשרה בלילה עוד ינקה בתיאבון, באחת כבר לא הייתה בעולם הזה, מוות בעריסה אמרו הרופאים, מלאך אמרו הרבנים, לאיש לא הייתה תשובה כיצד ומדוע נוטל הקב"ה נשמה של תינוקת קטנה כל כך ועל מה הוא מעניש הורים שהם בעלי תשובה. השאלות נותרו באויר מחפשות משמעות.

כפר ורדים החילונית כבר לא התאימה לאורח החיים החדש, המשפחה נטשה את המקום ועברה לסביבה שומרת מצוות במעלות. בבית החלומות התחלפו דיירים בזה אחר זה כשחלקם מזיקים והורסים ואחרים מחללים שבת בפרהסיה, העולם נראה כעת ככאוס טוטאלי, שרה החלה לנהל שיחות אינטימיות עם רבונו של עולם, בשלב הזה של חייה חשה שנוצר חיבור אל הקב"ה, חיבור המבקש משמעות לכל מה שקרה.

והמשמעות נמצאה בבית העגול שבכפר ורדים, שם החליט הזוג להעניק משמעות לזכרונות הכואבים, לבית המוזנח ולתהליך התשובה. יחד שפצו את הבית, הפכו אותו למרכז מורשת ליהדות בוכרה ומרכז לתיירות יוצרת, לבית קראו "בית פליאה", זכר לילדה פליאה שבאה כמו מלאך משמים ופרשה כמו מלאך שסיים שליחותו.

אברהם ושרה הייל (מתוך אתר הפייסבוק )

משפחת הייל מזמינה אתכם לבקר ב"בית פליאה" כבודדים , להנות מהכנסת האורחים של אברהם ושרה ולשמוע את סיפור חייהם.
אתם מוזמנים לבקר (בתשלום) כקבוצה המבקשת פעילות, אז יקבלו את פניכם אברהם ושרה בבגדים בוכרים אוטנטיים ולפני שתעשתו ילבישו גם אתכם בתלבושת בוכרית שתכניס אתכם לאוירה ואז על כוס תה בוכרית  יציגו לכם סרט על יהדות בוכרה יזמינו אתכם לתצוגת הכלים הבוכרים ולסיור בבית עם "כדורי השינה" שלו.
ניתן להזמין גם סדנאות שונות וסיורים נוספים.

טל' 04-9570752 , 0506303231

שרה ליד רקמה בוכרית מקורית (צילם שבתאי שירן)

לסיום הראיון בינינו אני שואל את שרה האם יש איזה מסר שהיא מנסה להעביר בהדרכות שלה, משהו שנגזר מתהפוכות חייה. כן היא אומרת המסר הוא שאדם צריך להיות קודם כל אדם, לדעת לחבק, לדעת להתחבר לעצמך ולזולת.

ואני הכותב מבקש לסיים את הכתבה הזאת בדבריו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל אל הקב"ה בשעה שהוא מחפש את קרבתו "פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ:  אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח" (תהילים קלט ו)

השארת תגובה